רוקט גולד ראש: טלטלה בשוק המיקרו-משגרים 2024–2031

סקירה כללית: משגרי מיקרו בשוק שיגור החלל

הגדרת הסגמנט: משגרי מיקרו הם משגרי לוויינים קטנים המיועדים בדרך כלל להרים מטענים של כמה מאות קילוגרמים (או פחות) למסלול נמוך סביב כדור הארץ (LEO). הם מייצגים נישה הצומחת במהירות בתעשיית שיגור החלל הרחבה יותר, ופונים אל שוק הלוויינים הקטנים המשגשג. לוויינים קטנים (נהוג להגדירם כפחות מ-500 ק"ג) הפכו לסוסי העבודה של "החלל החדש" – ומהווים כ-90% מכלל הלוויינים הצפויים להיות משוגרים בין 2021 ל-2030 dlr.de. למעלה מ-15,000 לוויינים צפויים להיות משוגרים בתקופה זו, והרוב הגדול יהיה לוויינים קטנים המתאימים היטב לשיגור במיקרו-משגרים dlr.de. גל העלייה הזה מונע על-ידי מגה-קונסטלציות לתקשורת ותצפית כדור הארץ, וכן CubeSats מדעיים ודגמי טכנולוגיה.

גודל השוק וחלקו: שוק שיגור החלל העולמי (כל סוגי המשגרים) הוערך בכ-15 מיליארד דולר ב-2023, והוא צפוי לצמוח ליותר מ-40 מיליארד דולר עד 2030 grandviewresearch.com stratviewresearch.com. בתוך זה, למיקרו-משגרים יש נתח קטן אך עולה. לפי ניתוחי תעשייה, ערך הסגמנט של משגרים קטנים עמד על כ-1.5–1.6 מיליארד דולר ב-2023, עם תחזיות ל-3–4+ מיליארד דולר עד 2030 marksparksolutions.com fortunebusinessinsights.com. המשמעות היא קצב צמיחה שנתי ממוצע חזק של כ-12–14%, מהיר יותר מחלק מהשיגורים הגדולים יותר. למרות הצמיחה, מיקרו-משגרים עדיין מהווים רק כ-10% מהכנסות שיגור כיום – הרוב המוחלט של הלוויינים הקטנים מגיע לחלל דרך שיגורים משותפים על טילים בינוניים/כבדים (SpaceX Falcon 9, Soyuz הרוסי ועוד) ולא במשגרים ייעודיים. לדוגמה, בין 2019 ל-2023 64% מכל הלוויינים הקטנים שוגרו על Falcon 9 של SpaceX, בעוד ש-Electron של Rocket Lab (המשגר הייעודי המוביל) שיגר רק כ-2% brycetech.com. ההבטחה של המיקרו-משגר היא להציע גישה מהירה, גמישה ומותאמת אישית עבור לוויינים קטנים אלה – גם במחיר של ויתור על יתרונות כלכלת גודל.

מנועי הביקוש: הביקוש לשיגורי לוויינים קטנים חזק ונמצא בעלייה. דוח אחד חוזה כי מעל 11,600 לוויינים קטנים יזדקקו לשירותי שיגור עד 2030, כאשר עיקר הדחיפה מגיעה מהקמה וחידוש של קונסטלציות מסחריות interactive.satellitetoday.com. היקף שוק שירותי שיגור הלוויינים הקטנים יכול לחצות את 60 מיליארד דולר במצטבר עד 2030 interactive.satellitetoday.com. היתרון של מיקרו-משגרים טמון ביכולת להציע שיגורים ייעודיים ללוויין בודד או מקבץ קטן בהתרעה קצרה, ובכך להימנע מהמתנה ומאילוצים המלווים שיגור משותף על טיל כבד interactive.satellitetoday.com. מפעילי לוויינים קטנים לעיתים נדרשים להמתין 6–24 חודשים להזדמנויות שיגור משותפות ולהתאים עצמם ללוח זמנים של משימות אחרות interactive.satellitetoday.com. מיקרו-משגרים, לעומתם, מבטיחים לקצר זמני המתנה ולתת ללקוח שליטה על פרמטרי ההכנסה למסלול ולוח הזמנים. הצעת ערך זו – בצירוף הצמיחה המהירה של CubeSats ולוויינים קטנים לתקשורת, תצפית, IoT ומחקר – יצרה את הקרקע ל“בהלת הזהב” של טילי מיקרו בסוף שנות ה-2010 ותחילת שנות ה-2020.

מגמות השקעה וכלכלה עולמית

בום והשקיעה בהשקעות: מגזר המיקרו-משגרים חווה שטף של הון סיכון והתלהבות משקיעים באמצע ועד סוף שנות ה-2010. גל אופטימיות סביב "כלכלת LEO" העתידית הביא להקמת עשרות סטארט-אפים לפיתוח טילים קטנים. בשנת 2017 לבדה הוקמו 27 חברות שיגור קטנות חדשות (טילים של פחות מ-1,500 ק"ג ל-LEO) payloadspace.com. זה היה שיא תקופת "בהלת הזהב": משקיעים הזרימו כספים למיזמי משגרים קטנים, שנשענו על הציפייה לאלפי לוויינים קטנים הזקוקים לשיגור, והרבה צוותים – לעיתים בתמיכה של מיליארדרים מהתחום הטכנולוגי או מיזוגי SPAC – ניסו לבנות טילים זולים.

עם זאת, בתחילת שנות ה-2020 התברר כי השוק אינו מסוגל לתמוך ב-עשרות ספקי מיקרו-שיגור במקביל. שיעור הקמת החברות החדשות ירד בחדות – רק 4 סטארט-אפים קטנים הוקמו ב-2023, ירידה דרסטית לעומת 2017 payloadspace.com. ההשקעות הון סיכון בסטארט-אפים ללא הוכחת ביצועים " הואטו עד כמעט עצירה", ורבים עברו להקפאה או פנו לשוק הביטחוני לצורך הישרדות payloadspace.com. התכווצות זו משקפת את ההבנה של משקיעים ששוק השיגורים הוא עתיר הון, בסיכון גבוה ועם לוחות זמנים ארוכים להגיע להצלחה (לעיתים מעל 5 שנים), ורווחיות לא בטוחה payloadspace.com payloadspace.com. למעשה, מתוך 214 פרויקטים לשיגור קטן שהחלו מאז 1990, רק ~16% הגיעו אי פעם למעמד תפעולי, ורק 10% פעילים כיום payloadspace.com. התרשים להלן ממחיש את שיעור הנטישה החריג הזה – אכן "בהלת זהב" עתירת סיכון בה רק מעטים הגיעו ל"זהב במסלול".

SPAC ומיליארדרים תומכים: הנוף הפיננסי של משגרי מיקרו חווה גם בועת SPAC. מספר חברות אמריקאיות (Rocket Lab, Astra, Virgin Orbit) הונפקו בבורסה באמצעות מיזוגי SPAC סביב 2021 והצליחו לגייס הון רב. אולם התוצאות בשוק היו מעורבות – Rocket Lab רשמה גידול עקבי, אך Astra התקשתה בשיגורים כושלים ובשריפת מזומנים, ו-Virgin Orbit פשטה רגל ב-2023 לאחר שלא הצליחה להבטיח הכנסות interactive.satellitetoday.com. בשנים 2023–2024 רק גופים עתירי הון יכלו להמשיך. יש שהסתמכו על תומכים חזקים: Relativity Space, למשל, גייסה למעלה ממיליארד דולר בהובלת מנכ"ל Google לשעבר אריק שמידט למעבר לפיתוח משגר גדול יותר payloadspace.com. עד 2025 נמצאה Relativity (ששווי השוק שלה עמד על 4 מיליארד דולר) מול קיר נזילות לאחר שהשקיעה הון ענק במהלך ההימור הגדול שלה – מעבר מטיל ה-Terran-1 הקטן ל-Terran-R הגדול payloadspace.com. המועדון של חברות שיגור אמריקאיות עם מימון והתקדמות טכנולוגית מספקת הצטמצם: בעיקר SpaceX, ULA (שותפות בואינג/לוקהיד), Blue Origin, Rocket Lab ו-Firefly, עם Relativity וכמה מועמדות נוספות payloadspace.com payloadspace.com. לסיכום, זרימת ההון הסיכון החופשית של סוף שנות ה-2010 התחלפה בסביבת מימון סלקטיבית בהרבה באמצע שנות ה-2020. היום משקיעים דורשים התקדמות טכנולוגית אמיתית ונישה שוק ברורה; רבים מסיקים כי "שיגור קטן הוא ברובו בעיה פתורה" עם הספקים הקיימים, ומהססים להשקיע בעוד חברת טילים ספקולטיבית payloadspace.com.

היגיון כלכלי: למרות הנסיגה, המניעים הכלכליים למיקרומשגרים עדיין קיימים. ממשלות וצבאות מייחסים חשיבות רבה ליכולת שיגור ריבונית ולשיגור מהיר של מטענים קטנים – דבר שממריץ השקעה ציבורית מחוץ לארה"ב. גם כאשר ההשקעות בארה"ב ירדו, אירופה ואסיה-פסיפיק הגבירו תמיכה (ראו בהמשך). בנוסף, עלות השיגור למסלול משתפרת בהדרגה הודות לטכנולוגיות חדשות: הדפסה תלת-ממדית, חומרים מתקדמים ואלקטרוניקה זולה מבטיחות להוריד את חסמי הכניסה. רבים מהמיקרומשגרים משלבים מנועים ומבנים מודפסים בתלת-ממד לחיסכון בעלות וזמן ייצור. לדוגמה, מנוע רתרפורד של Rocket Lab היה מנוע השיגור הראשון בעולם שמודפס בתלת-ממד ומוזן על-ידי משאבה חשמלית, מה שפישט מאד את מערכת הטורבינות ואפשר ייצור מהיר en.wikipedia.org medium.com. חברת Relativity Space לקחה זאת צעד קדימה והדפיסה בתלת-ממד את רוב הרקטה Terran-1 ואוטומטית את הייצור, והדגימה פוטנציאל לייצור מהיר של רקטות (חרף מעבר מאוחר יותר לעיצוב גדול יותר) interactive.satellitetoday.com. חידושים אלו, בצירוף צוותי תפעול קטנים ואלקטרוניקת שליטה פנימית, נועדו להפוך מיקרומשגרים לכלכליים יותר במחירי שיגור נמוכים משל רקטות מסורתיות.

עם זאת, הכלכלה הבסיסית נותרה מאתגרת: רקטות קטנות חסרות את יתרון הגודל של משגרי-על. כפי שמציין האנליסט של Eurospace פול ליון, חלק ניכר מהעלויות " לא מצטמצם " – גם משגר קטן עדיין זקוק לטווח שיגור, שליטה במשימה, מערכות בטיחות וכו', מה שהופך את עלות הקילוגרם לגבוהה ואת שולי הרווח לדקים interactive.satellitetoday.com. למעשה, אפילו SpaceX (עם כ-100 שיגורים בשנה, רובם בשימוש חוזר) לכאורה “בקושי מאזנת” את שירותי השיגור payloadspace.com. הדבר הוביל לחשיבה אסטרטגית מחודשת, שיידון בפרק על סביבת התחרות.

סביבת התחרות: שחקנים עיקריים ואסטרטגיות

לאחר ההסתערות הראשונית, התבררה קבוצת מובילים ברורה ואסטרטגיות בעולם המיקרומשגרים. להלן סיכום מספר חברות בולטות וגישותיהן:

חברה	בסיס ראשי	משגר (מטען ל-LEO)	סטטוס (שיגור מסלול ראשון)	אסטרטגיה ומידע בולט
Rocket Lab	ארה"ב / ניו זילנד	Electron (~300 ק"ג)	מבצעי (2018) marksparksolutions.com	המשגר המיקרו-פרטי המוצלח הראשון. קצב שיגור גבוה (9 שיגורים ב-2022). דגש על שימוש חוזר (ניסיון החזרת מאיץ) והתרחבות לרקטה גדולה יותר (Neutron, ~8 טון ל-LEO) לייעול עלות payloadspace.com. נכנסה גם לייצור חלליות.
Astra Space	ארה"ב	Rocket 3 (~50 ק"ג); Rocket 4 (~300 ק"ג)	מבצעי (2021) – Rocket 3; Rocket 4 בפיתוח	חזון ייצור המוני במחיר שפל במיוחד. הגיעה למסלול ב-2021, אך סבלה מכשלונות רבים. מבצעת מעבר ל-Rocket 4 הגדול יותר לאמינות וקיבולת משופרות. התמקדה בשיגור מהיר ונייד, אך לוחות הזמנים התעכבו בעקבות לחץ כלכלי.
Firefly Aerospace	ארה"ב	Alpha (~1,000 ק"ג)	מבצעי (2022) payloadspace.com	משגר בגודל בינוני-קטן עם שיגור מסלולי מוצלח אחד (אוקטובר 2022). פונה הן למסחרית והן לממשלתית (כגון חיל החלל האמריקאי). חותרת לשיגור מהיר (הודגם במשימת Victus Nox שנת 2023) ובונה משגר בינוני בשותפות עם נורת'רופ גרומן ל-2025+ interactive.satellitetoday.com. מרחיבה פעילותה גם לנחתות ירח.
PLD Space	ספרד (האיחוד האירופי)	Miura 5 (~450 ק"ג)	בפיתוח (שיגור מסלול ראשון צפוי ~2024–25)	הסטארטאפ המיקרומשגר החלוצי של ספרד. הטיס בהצלחה מדגים תת-מסלולי (Miura 1) ב-2023. נתמכת בהסכמים ממשלתיים אירופאיים לשיגור מטענים מוסדיים קטנים. שואפת להיות המשגר האורביטלי הפרטי הראשון במערב אירופה, מפעילה מאתרי שיגור יבשתיים באירופה.
ABL Space Systems	ארה"ב	RS1 (~1,200 ק"ג)	בפיתוח (ניסיון שיגור ראשון 2023)	מפתחת מערכת שיגור מודולרית ומכונסת – כל ציוד השיגור נכנס למכולות סטנדרטיות לפרישה מהירה באתרים מרוחקים. ניסיון מסלול ראשון בינואר 2023 נכשל, ניסיונות נוספים צפויים. דגש על מטען גבוה יחסית ל"מיקרומשגר" (1.2 טון) לטובת לווין-קטן-גדול.
Isar Aerospace	גרמניה (האיחוד האירופי)	Spectrum (~1,000 ק"ג)	בפיתוח (טיסת בכורה צפויה 2025) payloadspace.com	המובילה בגל החדש של סטארטאפים גרמניים לשיגור. גייסה מעל 400 מיליון דולר עד כה payloadspace.com. מטרה — ייצור סדרתי חסכוני. טיסת הבכורה של Spectrum קרובה (~2024/25). נתמכת ע"י סוכנות ESA וחוזים ממשלתיים — חלק מהמאמץ האירופי לאוטונומיה בשיגור לווין קטן.

טבלה: חברות מיקרומשגר נבחרות והרכבים שלהן. (שחקנים בולטים נוספים): בארה"ב, Relativity Space (לאחר הדפסת אב טיפוס בתלת-ממד) עברה לרקטה גדולה בשימוש חוזר ויצאה בפועל משוק המשגרים המיקרו interactive.satellitetoday.com. סטארטאפ נוסף, Virgin Orbit, ניסה שיגור אווירי אופקי (LauncherOne – 300 ק"ג דרך מטוס 747) אך נכשל ושקע בפשיטת רגל ב-2023, מה שממחיש את קושי השוק interactive.satellitetoday.com. במקביל, סדרת סטארטאפים אירופאיים — Rocket Factory Augsburg (גרמניה), HyImpulse (גרמניה), Skyrora (בריטניה), Orbex (בריטניה), Avio הלהיט האיטלקי — מתמודדים להיות הראשונים לאורביטל פרטי, נתמכים במימון ממשלתי מהאיחוד ומדינות. סין, לעומת זאת, מונה מעל תריסר סטארטאפי שיגור: Galactic Energy (עם Ceres-1, משגר מיקרו מוצק מבצעי מאז 2020), iSpace (סדרת Hyperbola), CAS Space, LandSpace ואחרים, כולם ערכו שיגורים. משגרי סין הפרטיים נהנים מתמיכת הממשלה וביקוש ביתי — ב-2024, סין ערכה הכי הרבה שיגורי מיקרו/קטן בעולם brycetech.com. בהודו, Skyroot Aerospace הגיעה לטיסה תת-מסלולית ב-2022, ומתכוננת למשגרי Vikram, ובמקביל סוכנות ISRO השיקה SSLV (משגר כ-500 ק"ג ל-LEO) שישווק ע"י קונסורציום פרטי fortunebusinessinsights.com fortunebusinessinsights.com.

אסטרטגיות תחרות: מגמה מרכזית היא שמיקרומשגרים מתמחים או מתרחבים כלפי מעלה:

יתרון ראשוניות: Rocket Lab ניצלה כניסה מוקדמת (שיגור מסלולי ראשון ב-2018) ובנתה קצב גבוה ורקורד אמינות, ותפסה נתח גדול משוק השיגורים הקטנים מחוץ לסין. כעת משלבת שירותי נישה (שיגור מהיר, מסלולים מותאמים) עם תחרות לרקטות גדולות (Neutron) לשיפור עלות לק"ג לשיגור מערכות לווין payloadspace.com.
ייצור המוני זול במיוחד: Astra הדגימה גישת הקצה של מזעור משגר ומחירו קצה העלות (יעד – שיגור בפחות מ-2.5 מיליון דולר). גישה זו הציבה את מערכתם בסיכון ועיכובים, והם משנים כעת את העיצוב — משקף את הפער בין מחיר שפל לאמינות השיגור.
התמקדות ממשלתית וביטחונית: אחדים (Firefly, Virgin Orbit בעבר, וסטארטאפים) פונים לחוזי ממשלה – שיגור טקטי ומהיר ללקוח בטחוני. לדוגמה, Firefly שיגרה מטעם חיל החלל האמריקאי ב-2023 ופועלת עם Northrop. משימות אלה תובעניות אך מספקות הכנסות יציבות יותר משוק מסחרי ספקולטיבי.
שיגור ריבוני/אזורי: באירופה ואסיה רבות מהחברות מתפקדות כהארכה לאסטרטגיה לאומית — התחרות איננה מסחרית בלבד, אלא גם פוליטית: ממשלות באירופה צפויות להבטיח שיגורים לחברות מקומיות (ראו תחרות ESA עם 180 מיליון דולר לתמיכה בזוכים) payloadspace.com. באופן דומה, משגרים סיניים נהנים מהזמנות המדינה. ביקוש "שבוי" זה תומך ביציבותם עד להעמקת השוק המסחרי.
הבדלות טכנולוגית: אחדים מנסים לבדל טכנולוגית — Relativity (הדפסה תלת-ממדית ואוטונומיה), SpinLaunch (מערכת שיגור קינטית), Aevum (שיגור אווירי מרחפן). אלו גישות בסיכון גבוה, אבל פריצת דרך תעניק יתרון מחירים/גמישות. עד כה, עיצובים קונבנציונליים (עם חידושי משנה, כמו מנועים מודפסים או הפעלה רזה) מובילים את השוק.

לסיכום, שוק המיקרומשגרים צפוף אך עובר צמצום. "בהלת הזהב" הביאה עשרות שחקנים; עד 2024–2025 רק מעטים ממומנים היטב מתקרבים/משיגים מסלול בכל אזור. השרידים שורדים בשילוב מודלים (למשל שיגור לווין או רקטות גדולות) או הודות לאחיזה ממשלתית – עד להבשלת שוק הלווין הקטן.

פלחי שוק: סוגי מטענים ומודלי שיגור

שוק המשגרונים (Microlaunchers) אינו אחיד – הוא מתחלק לפי סוגי המטען המשוגרים, קטגוריות לקוחות ואפילו טכניקות השיגור:

ביקוש מסחרי מול ממשלתי: בראשיתו, גל המשגרונים הודלק על ידי מפעילי לוויינים מסחריים – במיוחד חברות חלל מתקדמות (newspace) שתכננו קונסטלציות לתקשורת פס רחב, IoT או חישה מרחוק מכדור הארץ. למעשה, כ-40% ממפעילי הלוויינים הקטנים מכוונים להציע שירותי חישה מכדור הארץ וכ~20% מכוונים לתקשורת IoT interactive.satellitetoday.com. שחקנים מסחריים אלה העריכו את השיגור הייעודי לצורך פריסה ותחזוקת קונסטלציות. אולם, מרבית פרויקטי הקונסטלציות הגדולות (Starlink, OneWeb) השתמשו בסופו של דבר במשגרים כבדים ששיגרו עשרות לוויינים יחד, מה שמיתַן את הסחף הצפוי של ביקוש מסחרי למשגרונים interactive.satellitetoday.com. מנגד, לקוחות ממשלתיים וצבאיים הפכו לסגמנט מפתח עבור משגרונים. סוכנויות חלל לאומיות זקוקות לשיגורים ללווייני מדע והדגמות טכנולוגיה; צבאות מחפשים יכולת שיגור מהירה למטען קטן למטרות מודיעין או תקשורת. לדוגמה, תוכנית Venture-Class Launch Services של נאס"א מספקת חוזים במיוחד למשגרונים לשיגור CubeSats מדעיים (Rocket Lab, Astra, Virgin Orbit היו בין הנבחרים) fortunebusinessinsights.com. גופי ביטחון בארה"ב הפעילו תוכניות כמו אתגר השיגור של DARPA ודגמי שיגור תגובה טקטית, ששימשו תמריץ ישיר לספקי שיגור קטנים. עד 2025, חברות משגרונים רבות פנו לשילוב מסחרי-ממשלתי של 50/50, אם לא יותר לכך שלמשימות ממשלתיות יש משקל גדל בהכנסותיהן המיידיות.
CubeSats לעומת SmallSats: במנעד המטענים, CubeSats (לוויינים זעירים בתקנים של 1–10 ק"ג, לרוב בתצורת 3U או 6U) היו נתח נכבד מתוך הטיסות הראשונות של משגרונים. מטעני דמו מדעיים או טכנולוגיים אלו יכלו בעבר להיות מטען משני, אך משגרון ייעודי מעניק להם משבצת עיקרית. עם צמיחת השוק, גוברת שכיחותם של לווייני SmallSat (50–500 ק"ג). רבים מלווייני החישה והתקשורת כיום נעים בין 100–300 ק"ג – קצה הגבול העליון של כושר שיגור משגרונים עכשוויים (או אף מעבר, מה שמוביל להשתמש ב-Vega או Falcon 9). כתוצאה מכך, משגרונים חדשים נוטים ליכולת הרמה גבוהה יותר (~500–1000 ק"ג) כדי לשגר קבוצת CubeSats בבת אחת או חללית בודדת גדולה יותר. למשל, Firefly Alpha מסוגל לשגר לוויין של 1 טון או מעל תריסר CubeSats בפעימה אחת, וכך מרחיב את שוק היעד מעבר לזעירים בלבד. לסיכום, משגרונים התחילו כ“משגרי CubeSat”, אך מתפתחים לשרת SmallSats גדולים יותר ושיגורי אצווה – המטשטשים את הקו מול משגרים בינוניים.
שיגור אנכי מול אופקי: רוב הטילים המשוגרים למסלול עושים זאת אנכית ממסלול שיגור, אך חלק ממשגרוני החלל ניסו גישות שיגור אופקי להגברת גמישות. שיגור אוויר (air-launch) הוא טכניקה בה מטוס-אם משחרר טיל בגובה רב (דוגמת Pegasus של Northrop Grumman ו-LauncherOne של Virgin Orbit). היתרון הוא המראה מכל מסלול המראה והימנעות מהגבלות תחנה קרקעית – תאורטית מוסיף מהירות תגובה וגמישות במיקום. בפועל, שיגור אופקי התגלה כמורכב מבחינה טכנית ויקר מאוד. Pegasus, שהחל בשנות התשעים, סבל מעלות גבוהה לק"ג והיקף שימוש פוחת. Virgin Orbit ביצעה רק קומץ שיגורים (4 מוצלחים, 2 כושלים) עד קריסתה ב-2023, דבר הממחיש את אתגרי הכלכלה של שיגור אוויר interactive.satellitetoday.com. מנגנון אופקי נוסף הוא שיגור על ידי רחפן (drone launch) (כמו Ravn X UAV של Aevum), שטרם הוכח. שיגור אנכי מהקרקע נותר הדרך המרכזית – עשרות אתרי שיגור ואפילו משגרים ניידים על דוברות או משאיות מוכנים לקלוט את הדור החדש. יש גם שיגורים ימיים: סין שיגרה טילים קלים מדוברות (Long March 11 מהים הצהוב), ובארה"ב חברות כמו SpinLaunch בוחנות מערכת צנטריפוגה לשחרור מטען אנכית. נכון לעכשיו, שיגור אנכי מספק בעיקר נפח נשיאה גבוה יותר ופיזיקה פשוטה, ולפיכך כל המשגרונים הפעילים הגדולים (Rocket Lab, Astra, Firefly וכו') משתמשים בשיגור אנכי.
אתרי שיגור וניידות: מימד חלוקה נוסף הוא התשתית לשיגור. יש משגרונים הפועלים מתוך מתחמים קיימים (Rocket Lab ממתחם ניו זילנד הפרטי ו-Wallops Island שבוירג'יניה; Firefly מ-Vandenberg וכו'), ואחרים שמדגישים יכולת שיגור ניידת. חברות כמו ABL ו-Astra משווקות יכולת שיגור מכל "משטח שטוח" עם תשתית מינימלית – עמדות שיגור ניידות, מערכות דלק במכולות וכו'. אפשרות זאת מאפשרת שיגורים ביבשות שונות לפי ביקוש אזורי (למשל Rocket Lab פותחת מתחמים גם בארה"ב, Astra שאפה לשגר מקודיאק באלסקה ונקודות נוספות). עתיד השוק עשוי להביא למרכזי שיגור אזוריים: אלסקה וקליפורניה למסלולים קוטביים, פלורידה למסלולים נמוכי נטייה, סקנדינביה וסקוטלנד למסלולים קוטביים, יפן ואוסטרליה בצמיחה, ועוד. ריבוי אתרי שיגור מצמצם צווארי בקבוק ומקנה למשגרונים יתרון תחרותי בזמינות – לעומת טילים גדולים המוגבלים למספר אתרים.

קצב שיגור, יכולת שימוש חוזר ומגמות עלות

קצב שיגור: מדד מפתח בכלכלה של משגרונים הוא קצב שיגור – באיזו תדירות אפשר לשגר רכב לחלל? קצב גבוה מפזר עלויות קבועות ומגדיל הכנסה. עד כה, Electron של Rocket Lab מוביל את התחום עם כ-10 שיגורים בשנה ב-2022–2023. Rocket Lab מייחלת ליעד של כשיגור בחודש ומרחיבה את כושרה התעשייתי לתמוך ב-16+ שיגורים בשנה בטווח הקרוב. חברות סיניות גם הן מגבירות קצב במהירות; Galactic Energy, למשל, ביצעה חמש שיגורי Ceres-1 ב-2022 ומכוונת לעשרות שיגורים בשנה. בסך הכל, מספר טיסות משגרים קטנים בעולם הגיע לכמה עשרות בשנה עד 2023 ונמצא בעליה: נתוני BryceTech מראים עלייה גדולה במספר שיגורי משגרים קטנים מהמגזר האמצע–עשור 2010 ועד 2024 brycetech.com. ראוי לציין כי החלק של סין בשיגורים אלו זינק למובילה ב-2024 – משמע, טילים קלים מסין שוגרו בתדירות גבוהה יותר מאלה של ארה"ב או אירופה באותה שנה brycetech.com. מגמה זו עשויה להימשך ככל שעוד טילים פרטיים סיניים נכנסים לפעולה, לצד חברות אמריקאיות (Rocket Lab, Firefly) ושחקנים אירופאים עולים. עד סוף העשור, במידה שהביקוש יתממש, יש הצופים שיגורים שבועיים מהחברות המובילות. עם זאת, קצב כזה תלוי בשיפור תפעול, אוטומציה ויכולת לספק תור מטענים; עודף היצע עלול לגרום למצב הפוך – טילים שמחכים ללקוחות אם השוק לא יתרחב במהירות הנדרשת.

מאמצי שימוש חוזר: בהשראת הצלחת SpaceX במחזור שלבי Falcon 9, גם יזמי משגרונים בוחנים בזהירות שימוש חוזר לשיפור הכלכלה. אולם, ב"רכב קטן" מגבלות מסה ומעטפת צפופות הרבה יותר. Rocket Lab פרצה דרך והחלה לפתח תוכנית לשימוש חוזר בשלב הראשון של Electron. תצורות ראשונות כללו ניסיונות לתפוס את השלב בנפילה עם מסוק באוויר, תחת מצנח. ב-2022 Rocket Lab הצליחה ללכוד שלב באוויר פעם אחת, אך עברה לשחזור ימי (נחיתה במים ושיפוץ) כפיתרון פשוט payloadspace.com. הם הצליחו להטיס מחדש מספר מנועי Rutherford, אך נכון ל-2024 אף משגרון אינו עושה שימוש חוזר שגרתי בשלב עד כה. ועדיין, ניסיון Rocket Lab מוכיח כי שימוש חוזר אפשרי גם במשקל המראה כולל של ~12 טון. חברות נוספות משלבות שימוש חוזר בפיתוחים עתידיים: Terran-1 של Relativity היה חד-פעמי, אך Terran-R המתוכנן בגודל בינוני אמור להיות רב-פעמי; באותה רוח Stoke Space מפתחת טילים קטנים רבי-פעמיים (אך קרובים יותר לקטגוריית בינוני). הגדלת תדירות השיגור כנראה תחייב שימוש חוזר, שכן זה מקטין את עלות השיגור לכל טיסה ומצמצם את זמן ההכנה. אם משגרון יוכל לטוס 20+ פעמים על אותו שלב ראשון, העלות השולית תרד משמעותית ואולי תתקרב למחיר לק"ג של טילים גדולים. עם זאת, נדרש פיתוח מורכב – מרבית החברות בוחרות קודם להגיע למסלול עם רכב חד-פעמי, ורק לאחר מכן להוסיף שימוש חוזר.

מגמות עלות לק"ג: משגרונים מתמודדים עם אתגר קשה – המחיר לק"ג בשיגור קטן ייעודי גבוה משמעותית מניצול קיבולת עודפת בטיל גדול. למשל, המחירון של Electron עומד על כ-7.5 מיליון דולר בעד 300 ק"ג – כלומר כ-25,000 דולר לק"ג למסלול נמוך. לעומתו, Falcon 9 של SpaceX מציע מקומות ב־5,000 דולר לק"ג (ירידה עד מיליון דולר ל־200 ק"ג למסלול SSO) spacex.com. זהו פער פי 5 במחיר שקשה לגשר עליו. חברות שיגור קטנות מצדיקות את הפרמיה באמצעות שירות מותאם ושיגור למסלול ייחודי (חיוני למשימות מסוימות). יש סימנים לירידת מחירים קלה ככל שהשוק מתמלא – טילים אמריקאים ואירופאים חדשים מתומחרים ב-5–7 מיליון דולר לשיגור של 500 ק"ג (10–15 אלף דולר לק"ג), נמוך ממחירי העבר. נוסף לכך, טכנולוגיות חדשות מוזילות: מנועים מודפסים תלת-מימד, שלדי קומפוזיט קלים ודלקים א-קונבנציונליים (במנועי לחץ או חשמל) מפחיתים רכיבים ועלות ייצור. אם שימוש חוזר יתממש, ייתכן שהמחיר לק"ג ירד משמעותית (Rocket Lab רמזה ש-Electron ממוחזר עשוי להגיע לטווח 5,000 דולר לק"ג בטווח הארוך). כלכלת היקף עשויה גם לסייע – Astra חרטה על דגלה ייצור טילים בסדרות גדולות, כמעט כמוצרי אלקטרוניקה. עדיין לא הוכח, אך אם חברה תוכל לייצר עשרות זהים בשנה, המחיר ליחידה ירד – ואולי תיווצר תחרות מחירים חיובית (מחזור “מחיר נמוך–נפח גבוה” קלאסי).

על אף מגמות אלו, מומחי התעשייה מזהירים כי משגרים קטנים צפויים להישאר יקרים יותר לכל ק"ג לעומת משגרים גדולים interactive.satellitetoday.com. הפיזיקה של שיגור חלל מעדיפה רקטות גדולות עד גבול מסוים, ולכן מיקרו-משגרים לא צפויים לנצח במלחמות מחירים טהורות. במקום זאת, הם יתחרו על מהירות, נוחות והתאמת מסלול. בין 2024 ל-2031 ניתן לצפות לשיפורים הדרגתיים בעלות ואולי גם לפריצות דרך (כמו כלים עם שימוש חוזר חלקי), אך גם להתכנסות – רק אלה שיבטיחו פעולה אמינה ומחירים סבירים ישרדו את הטלטלה.

מניעים רגולטוריים וגיאופוליטיים

מדיניות ממשלתית וגיאופוליטיקה משפיעות באופן משמעותי על שוק המיקרו-משגרים:

ביטחון לאומי וביקוש צבאי: היכולת לשגר לוויינים בהתראה קצרה נתפסת יותר ויותר כנכס אסטרטגי. משרד ההגנה האמריקאי הגדיר במפורש עדיפות ל"חלל מגיב טקטית" – הרעיון שאם לוויין צבאי מושבת או שיש צורך במודיעין חדש, ניתן לשגר חלופה תוך ימים או שבועות. משגרים קטנים מהווים חלק מרכזי ברעיון זה. ב-2021 ערך חיל החלל האמריקאי ניסוי TacRL-2 לשיגור מגיב עם רקטת פגאסוס של נורת'רופ; ב-2023 ביצע תרגיל דומה "Victus Nox", בו Firefly Aerospace נדרשה לשגר לוויין בהתראה של 24 שעות בלבד (Firefly הצליחה, ושיגרה את Alpha תוך 27 שעות מהקריאה) interactive.satellitetoday.com interactive.satellitetoday.com. תרגילים כאלה מדגישים את העניין הצבאי בשמירה על אפשרויות שיגור מגוונות. באופן דומה, גם צבאות אחרים – באירופה, אסיה, וככל הנראה בסין/רוסיה – משקיעים במשגרים קטנים לצרכים ביטחוניים. מניע זה מבטיח בסיס מימון ממשלתי וחוזים שמסייעים לסטארטאפים בתחום השיגור לשרוד, גם במידה והביקוש המסחרי דועך.
יכולת שיגור ריבונית: מעבר לצרכים טקטיים, מדינות רואות יכולת שיגור מקומית כעניין של גאווה ואוטונומיה לאומית. אירופה, לדוג' הסתמכה בעבר על רקטות אריאן הגדולה ווגה הבינונית של ArianeSpace (ולעיתים גם על הסויוז הרוסית) לשיגור לוויינים. הקרע הגיאופוליטי של 2022 (פלישת רוסיה לאוקראינה) קטע בן לילה את הגישה של מדינות מערביות לסויוז, והעצים את הדחיפות האירופית לפתח מיקרו-משגרים עצמאיים interactive.satellitetoday.com interactive.satellitetoday.com. האיחוד האירופי ו-ESA השיקו יוזמות כגון Boost! ותחרויות לאומיות במיקרו-שיגור כדי לממן סטארטאפים (Isar, RFA ואחרים), במטרה להפעיל לפחות משגר קטן אחד תוצרת בית עד אמצע העשור. גם יפן מעודדת יוזמות פרטיות בשיגור קטן להשלמת מערך המשגרים הממשלתיים שלה, והודו פתחה את תחום השיגור לחברות פרטיות (למשל Skyroot) לאחר שנים בהן רק ISRO הייתה פועלת בו fortunebusinessinsights.com. סין, שכבר עצמאית לחלוטין בתחום השיגור, משתמשת בתמיכה ממשלתית לחברות פרטיות כדי להאיץ חדשנות ולהגדיל את הכושר השיגורי (כדי שתוכל לשגר את שטף הלוויינים הקטנים שהיא מתכננת לתקשורת וחישה מרחוק). עבור מדינות חלל מתפתחות (אוסטרליה, דרום קוריאה, ברזיל ועוד), משגר קטן הוא הדרך הסבירה ביותר להצטרף למועדון המדינות המשגרות. כתוצאה מכך עשרות פרויקטים של מיקרו-משגר מקבלים תמיכה ממשלתית שאינה תמיד קשורה לכלכלת השוק – בפועל סובסידיות אסטרטגיות שמעוותות את התחרות.
סביבה רגולטורית: רגולציה יכולה לקדם או להקשות על תעשיית המיקרו-משגרים. רישוי שיגור הוא היבט אחד – רשויות כמו ה-FAA בארה"ב, CNES בצרפת ואחרות חייבות לאשר כל שיגור ולתת רישיונות לאתרי שיגור. בעקבות העלייה בפעילות שיגורים קטנים, הרגולטורים מעדכנים תהליכים כדי להתמודד עם יותר בקשות רישוי ועם אתרי שיגור חדשים (למשל, בבריטניה נחקקו מחדש תקנות להקמת אתר שיגור מסחרי בסקוטלנד ובקורנוול לתמיכה בטיסות מיקרו-משגרים). פיקוח על ייצוא גם הוא רלוונטי: רקטות הן טכנולוגיה בנשלטת בקפדנות (כגון ITAR בארה״ב), מה שמשפיע על שיתופי פעולה בינלאומיים. חברות שיגור אמריקאיות אינן יכולות לרוב לשגר לוויינים זרים ללא ויתור על תקנות ייצוא, ולוויינים המיוצרים בארה"ב בדרך כלל לא ישוגרו על משגרים סיניים למשל. בכך נוצרות הפרדות שוק בהתאם לחלוקות בינלאומיות – מטענים מערביים משוגרים על משגרים מערביים (או הודים), מטענים סיניים על משגרים סיניים וכו'. הגבלות אלו עשויות להגן על תעשיה מקומית אך גם להגביל את אפשרות החברות לשירות שוק גלובלי אמיתי. עוד ממד רגולטורי הוא בטיחות טווח ותיאום מרחב האוויר. ככל שתדירות השיגורים עולה (כולל מאתרים חדשים), על ממשלות לנהל סגירת מרחב אווירי ובטיחות הציבור. ייעול תהליכי הטווח (כמו בארה"ב – מערכות הפסקת טיסה אוטומטיות ולוחות זמנים גמישים) יהווה גורם מרכזי בהשגת קצב שיגור גבוה יותר.
מתחים גיאופוליטיים: גורמים גיאופוליטיים רחבים יותר משפיעים בעקיפין גם על המיקרו-משגרים. הקרע בין ארה"ב לרוסיה לא רק הביא את אירופה לחפש חלופות שיגור, אלא גם גרר עלייה בתקציבי ההגנה המערביים – שחלקם מנותב לחלל. לוויינים הוכחו כבעלי תפקיד קריטי בסכסוך אוקראינה (מודיעין ותקשורת כמו Starlink), והדבר מגביר את התיאבון הצבאי ללוויינים קטנים עמידים ולשיגוריהם. באסיה, יריבויות אזוריות (למשל הודו-סין, יפן-סין, שאיפות טילים של איראן) מביאות לפיתוח מערכות שיגור עצמאיות מהיריבות. ניתן לראות גם שיתופי פעולה בינלאומיים: למשל ISRO (הודו) חתמה על הסכם לשגר לוויין אוסטרלי במשקל 450 ק"ג על משגר SSLV בשנת 2026 fortunebusinessinsights.com. עסקאות כאלה יוצרות שוק עולמי יותר מחובר, אך גם משקפות שלא כל מדינה תבנה רקטה בעצמה – רבות יעדיפו שותפות או רכישת שיגור ממדינות משגרות, לפי התאמה דיפלומטית ומסחרית.

לסיכום, פעולות ממשלתיות וצרכים גיאופוליטיים הם בסיס מרכזי לשוק המיקרו-משגרים עד 2031. הם מספקים גם גזר (מימון, חוזים, תמיכה רגולטורית) וגם מקל (הגבלות ייצוא, תחרות דרך תוכניות ממשלתיות) המשפיעים על אלו מהחברות שישרדו וישגשגו. במצטבר, סביר להניח שנראה גידול מתמשך במספר המדינות והחברות בעלות יכולת שיגור, גם אם כוחות השוק לבדם היו מובילים לפחות שורדים.

תחזיות עד 2031: הכנסות וחלוקת שוק

תחזיות התעשייה מסכימות בדרך כלל שמגזר המיקרו-משגרים יתרחב משמעותית עד סוף העשור, אם כי תתרחש גם התכנסות מסוימת. עד 2030–2031 השוק יהיה גדול בהרבה מהיום, בין אם במונחי הכנסות ובין אם במספר השיגורים:

צמיחת הכנסות השוק: הערכות להכנסות גלובליות ממשגרי שיגור קטנים ב-2030 נעות בין 3.2 ל-4.3 מיליארד דולר לשנה marksparksolutions.com fortunebusinessinsights.com. מדובר בכמעט הכפלה או שילוש לעומת כ-1.5 מיליארד דולר שנרשמו ב-2023. בהשלכה ל-2031, הכנסות שנתיות עשויות להתקרב ל-5 מיליארד דולר אם הקצב יישמר. גידול כזה נשען על מאות לוויינים קטנים שיזדקקו לשיגור ייעודי בכל שנה (מלבד אלה המשוגרים כחלק משיגורים משותפים ברקטות גדולות). אם נכלול גם את שוק שירותי השיגור הרחב (כולל שיגורי rideshare), חברת Frost & Sullivan צפתה בסך הכנסות מצטבר של 62 מיליארד דולר עד 2030 interactive.satellitetoday.com – כלומר יש די עסקים לכולם, אף שחלק מההכנסות האלה יישארו בידי משגרים גדולים אם משגרי מיקרו לא יהפכו תחרותיים דיים במחיר.
חלוקה אזורית: כיום אזור אסיה-פסיפיק מוביל בפעילות המיקרו-שיגור, בעיקר בזכות סין. ב-2023 האזור תרם כ-45% משוק משגרי השיגור הקטן לפי ערך marksparksolutions.com. צפון אמריקה כנראה השוק השני בגודלו (Rocket Lab, שיגורי הבכורה של Virgin Orbit, חוזים ממשלתיים), ואירופה נחשבת חלק קטן (המשגרים המסחריים הראשונים שלה עולים לפעולה רק סביב 2024–25). עד 2030 אסיה-פסיפיק צפויה לשמור על הובלה – אחד הדו"חות מעריך שהאזור יחזיק "נתח משמעותי" מהשוק העולמי, בשל שיגורי שיא סיניים ותוספת הולכת וגדלה מהודו straitsresearch.com. צפון אמריקה תצמח אף היא, עם Rocket Lab שמגדילה קצב ושחקנים חדשים כמו Firefly שמגבירים פעילות (ואולי Astra תשוב לעצמה). נתח אירופה יגדל במידה מתונה: ב-2030 עשויים להיות במספר משגרי מיקרו מסחריים פעילים באירופה, שיעלו את נתח אירופה מאפס כמעט לכ-15–20% מהשוק. אזורים אחרים, כמו המזרח התיכון (למשל שווי של ישראל, רקטות איראניות) ודרום אמריקה, יישארו נישות. למעשה, סין, ארה"ב ואירופה יהיו האזורים המובילים בהכנסות, לפי סדר זה, אלא אם יקרה בלתי צפוי.
נפח שיגורים: במספר השיגורים, ייתכן שנראה 50–100 טיסות מיקרו-משגרים בשנה עולמית עד 2030, לעומת כמה עשרות ב-2023. זה מניח שכמה חברות מובילות עוברות לקצב של שיגור חודשי או דו-חודשי. Rocket Lab מכוונת פומבית ל-12+ בשנה; חברות סיניות יחד עשויות להגיע בקלות ל-20+ (Galactic Energy, CAS Space, iSpace ואחרות). נוסיף אירופאים ואחרים – המספרים עולים. עם זאת, הביקוש לשיגור הוא הגורם הקובע – אם שיגורי rideshare על רקטות גדולות יישארו נפוצים וזולים (כמו SpaceX עם Transporter), מספר הטיסות הייעודיות עלול להיות מוגבל. תרחישים פסימיים רואים משגרים קטנים עומדים ריקים בהיעדר מטען, והתחום מצטמצם לכמה בודדים הנשארים עם קביעות. תרחישים אופטימיים (למשל אם מתחים גיאופוליטיים מעודדים יותר לוויינים צבאיים, או שמפעילי מגה-קונסטלציות יבחרו בגיוון שהמשגרים מציעים) עשויים לדחוף את המספרים כלפי מעלה.
חלוקת שוק בין החברות: עד 2030 צפויה התכנסות לחברות גדולות בודדות. Rocket Lab צפויה לשמור על נתח משמעותי מהשוק המסחרי, בזכות יתרון חלוץ והתרחבות לשיגור בינוני (Neutron) שמגוון את ההכנסות שלה. ייתכן מאוד שתהיה עדיין ספק המשגרים הקטנים המוביל במערב, יחד עם Firefly אם Alpha וטיל הביניים המשותף לה ול-Northrop יצליח (Firefly זכתה לעניין ממשלתי רב, שעשוי להקפיץ את נתח השוק שלה). באסיה, אחת או שתיים סיניות (Galactic Energy ואולי CAS Space או אחרת) ישלטו בשוק המסחרי, בעוד CASC (התאגיד הממשלתי) ימשיך במשימות מדינה. Astra ועוד סטארטאפים של עידן ה-SPAC צריכים להוכיח אמינות בקרוב כדי לשרוד; אחרת נתח השוק ייעלם (עתידה של Astra עד 2030 אינו ברור – ייתכן שתפנה לנישות או תירכש אם Rocket 4 לא יספק). סטארטאפים אירופיים יתחרו ביניהם בתחילה – ייתכן שאחד או שניים (למשל Isar Aerospace ועוד אחד) ישלטו באזור, והיתר יפנו לתחומים אחרים. ניתן לדמיין כי עד 2030 יצטמצם שוק המיקרו-משגרים העולמי ל5–6 שחקנים גדולים (Rocket Lab, Firefly/חברה אמריקאית נוספת, 1–2 סיניות, 1 אירופאית, ואולי אחת הודית או אזורית), והיתרה ישרתו נישות או ימוזגו.
פירוט הכנסות: עד 2031, משגרי המיקרו יציגו יותר ויותר הכנסות מחוזים ממשלתיים (ביטחוניים ואזרחיים) ולא רק משכר שיגור מסחרי. לדוג', נתח משמעותי מהכנסות Rocket Lab כיום מגיע ממשימות ממשלתיות ומיחידת מערכות החלל שלה (בניית לוויינים) – מה שמראה שכדי לעמוד בתחזיות האופטימיות, על מרבית החברות להרחיב פעילות מעבר לשיגור רגיל payloadspace.com. עד 2030 עשוי כל משגר להציע חבילות שירותים (אינטגרציה, בניית לוויינים וכו') עם השיגור. התחזיות (מספר מיליארדים עד 2030) ככל הנראה כוללות גם שירותים נלווים סביב השיגור.

לסיכום, התחזית לשוק עד 2031 היא צמיחה לצד טלטלות: מנועי הביקוש החזקים צפויים להבטיח עוד ועוד עבודה למיקרו-משגרים מדי שנה, אך התחרות (בעיקר מצד חלופות rideshare והקושי להגיע להיקף פעילות גדול) תצמצם את השדה. מי שיישארו בראש עשויים ליהנות מעידן זהב של שיגורים תדירים ויציבים בתחילת שנות ה-30, תוך השתתפות בהכנסה חוזרת מלווייני קונסטלציה מתחדשים במסלול interactive.satellitetoday.com interactive.satellitetoday.com.

חדשנויות טכנולוגיות המשפיעות על הכלכלה

התקדמויות טכנולוגיות נמצאות בלב מהפכת המיקרולאנצ'רים, כאשר חברות סטארט-אפ שואפות להוזיל עלויות ולשפר ביצועים כדי לתפוס נתח שוק. מספר חדשנויות מפתח מעצבות את הכלכלה של שיגור משגרי מיקרו:

הדפסה תלת־ממדית וייצור מתקדם: ייצור תוספי (הדפסה בתלת-ממד) היה משנה משחק בפיתוח טילים. הוא מאפשר ייצור אב-טיפוס מהיר ויצור חלקי מנוע מורכבים עם פחות עבודה ידנית. Rocket Lab הובילה מוקדם על ידי הדפסת כל רכיבי המנוע הראשיים של מנועי רתרפורד שלה, מה שהפחית משמעותית את הזמן והעלות לייצור מנוע en.wikipedia.org. Relativity Space הרחיבה זאת אף יותר, כשהשתמשה במדפסות ענק להדפסת שלבים ומכלים שלמים מתוך שאיפה לרקטה מודפסת במלואה. אף שטיסת הבכורה של ה-Terran-1 המודפסת שימשה להדגמה בלבד, והחברה המשיכה לכלי גדול יותר, המידע שהושג הוכיח את היתכנות ההדפסה בקנה מידה גדול עבור תעשיית החלל interactive.satellitetoday.com. החברה טוענת ששיטתה יכולה להקטין את מספר החלקים ביותר מ-100× (רבים מהמרכיבים מודפסים כיחידה אחת), ולאפשר מחזורי תכנון של שבועות במקום חודשים. גם סטארט-אפים אירופיים (Isar, Orbex, Skyrora) עושים שימוש במנועים מודפסים ובמרוכבים מודפסים. כשהטכנולוגיה תתבגר, היא עשויה להוזיל משמעותית את העלות ליחידה ולאפשר ייצור לפי דרישה – ייצור רקטות רק כשהוזמן שיגור, ובכך להימנע מעלויות מלאי.
חדשנות במערכות הנעה: בתחום ההנעה, מיקרולאנצ'רים מאמצים פתרונות פשוטים וזולים יותר יחסית לטילים מסורתיים. דוגמה היא מנועים עם משאבות חשמליות (מנוע רתרפורד של Rocket Lab כתקדים), שתולים במשאבות על סוללות במקום בטורבינות גז מורכבות – מחליפים מסה של סוללות עבור תכנון מנוע פשוט בהרבה. הגישה זו אפשרית בקנה מידה קטן ומציעה שליטה עדינה, אך משקל הסוללות פוגע בביצועים. מגמה נוספת היא דחפים ותהליכים חדשים: מספר מיקרולאנצ'רים עוברים לדלק מתאן נוזלי (LCH4) לבעירה נקייה יותר ולשימושיות חוזרת (למשל Terran-R של Relativity, ו-Zhuque-2 של LandSpace הסינית – רכב מעט גדול יותר שב-2023 ביצע את ניסוי השיגור המסלולי הראשון עם דלק מתאן). הנעה היברידית (דלק מוצק עם מחמצן נוזלי) נבחנת על ידי חברות כמו Skyrora ו-Gilmour (אוסטרליה) בשל פשטות ובטיחות, אף שטכנולוגיות היברידיות מסורתית הראו ביצועים נמוכים יותר. בנוסף, סטארט-אפים רבים משתמשים ברכיבים מדף מסחריים (למשל GPS, מחשבי טיסה וחלקי רכב מותאמים) להוזלת עלויות, תוך ניצול פריצות הדרך של תעשיית הטכנולוגיה הרחבה. ברקטות, מזעור מתמשך של אלקטרוניקה וחיישנים/בקרים טובים יותר מאפשרים לצוות קטן לבנות רכב שיגור יעיל וזול בהרבה מבעבר.
מערכות שיגור מודולריות וניידות: כדי להוזיל עלויות תשתית, חברות מסוימות מתייחסות לציוד תמיכה קרקעי כחלק מהמוצר, ומהנדסות אותו לניידות ולהקמה מהירה. מערכת GS0 של ABL Space מגיעה במכולות סטנדרטיות – כולל משטח שיגור נייד ומערכת תדלוק – ומאפשרת שיגור את הטיל מאתרים לא שגרתיים עם מינימום תשתית קבועה. Astra תכננה גם היא משטחי שיגור ניידים ומערכות דלק משולבות למימוש החזון של שיגור "מכל מקום, בכל עת". מערכות מודולריות כאלו מצמצמות את הצורך ברמפות קבועות יקרות וניתן לשכפל אותן בקלות ככל שהחברה מגדילה את קצב השיגורים. באותו הקשר, נבחנים גם פלטפורמות שיגור ימיות (אסדות או ספינות): בהשוואה לפלטפורמת Sea Launch היקרה (לטילים גדולים), סין עושה שימוש פשוט באסדות לשיגור טילים קטנים בדלק מוצק במחיר נמוך כדי להוסיף קיבולת שיגור ולמנוע עומס על אתרי שיגור יבשתיים. עד 2030, ייתכן שנראה יותר שיגורי מיקרו מהים או אסדות קידוח מומרות ישנות כמשטחי שיגור (בהשראת השימוש של SpaceX בפלטפורמות ל-Starship).
אוטומציה ותוכנה: סטארט-אפים רבים בתחום המיקרולאנצ' משדרגים תהליכים באמצעות תוכנה ואוטומציה מודרנית. בדיקות ותדלוק אוטומטיים, ניטור מרחוק ואפילו תזמון שיגורים מבוסס בינה מלאכותית עשויים להוזיל עלויות עבודה ולהגדיל תפוקה. לדוגמה, פיתוחים טכנולוגיים שהושקו אצל SpaceX (כמו מערכות הפסקת טיסה אוטונומיות) הופכים לסטנדרט, וחוסכים את הצורך במפעילי בטיחות מסורתיים מה שמספק גמישות רבה יותר בחלונות השיגור. סטארט-אפים עם DNA טכנולוגי (חלקם מייסדים יוצאי ענף התוכנה) מיישמים פיתוח אג'ילי וסימולציה מקיפה כדי לאפשר סבבי תכנון מהירים. גישה זו בסגנון סיליקון ואלי – "לנוע מהר ולשבור דברים" – גררה כשלים בשלבים מוקדמים, אך גם למידה מהירה. קדימה, סימולציות מתקדמות, בינה מלאכותית ו"דיגיטל טווין" יאפשרו בדיקת עשרות תרחישים וירטואליים טרם דלק הרקטה, מה שיגדיל אמינות ויקטין את מספר הטיסות היקרות לניסוי.
שימושיות חוזרת וארכיטקטורות חדשות: כפי שהוזכר קודם, שימוש חוזר הוא חידוש מהותי אם יושג. המרדף אחר שימושיות חוזרת הניב הנדסה חדשנית – לדוגמה, Rocket Lab פיתחה הגנת חום ואטימה למים לראש הבוסטר הסיבי שלה כדי לשרוד כניסה מחדש והשבה מהים. גם אם לא מושגת שימושיות חוזרת מלאה, שימוש חלקי (כמו חילוץ מנועים) עשוי לחסוך כסף. חידוש נוסף שאופקיו מתקרבים הוא שני שלבים למסלול כשהשלב הראשון הוא מטוס (למשל קונספטי שיגור מכלי טיס, או שיגור-אוויר כמו Virgin Orbit). אף ששיגור-אוויר קלאסי לא צלח מסחרית, הרעיון ממשיך להתגלגל בצורות חדשות (ייתכן באמצעות חלליות-מטוס או בלוני גובה). אם משהו מהפתרונות יהפוך שגרתי, הם עשויים להציע חלופות למסלול ולהעניק יתרונות תפעוליים.

בסך הכול, הטכנולוגיה כרסמה בהדרגה במחסומי העלות והמורכבות של שיגורי מיקרו. בטווח 2024–2031 נראה יותר רקטות עם מנועים מודפסים, הנעה מתקדמת (אולי דלקים ירוקים או תערובות בטיחותיות יותר), ותחכום תכנוני למזעור השטח ולהאצת המהפך. האפקט המצטבר של החדשנויות האלה דוחף את המיקרולאנצ'רים לכיוון יעד ה"שיגור לפי דרישה": זול ומהיר מספיק, כך שלשגר משקל קטן לחלל לא ידרוש תקציבי ענק או שנים של תכנון. השגת יעד זה תאפשר שימושים חדשים בחלל – אך כפי שלמדה התעשייה, על הטכנולוגיה להתאים גם למודל עסקי בר־קיימא.

שותפויות אסטרטגיות, מיזוגים ותחזית מימון

ככל שתעשיית המיקרולאנצ'רים מתבגרת, חברות בוחרות יותר בשיתופי פעולה ובמהלכי מיזוג כדי לחזק את עתידן:

שותפויות עם תעשיות אווירונאוטיות ותיקות: מספר חברות חדשות חברו לגדולים הוותיקים. דוגמה מרכזית היא השותפות בין Firefly Aerospace לנורת'רופ גרומן. ב-2022 בחרה נורת'רופ ב-Firefly לספק שלב ראשון חדש לרקטת Antares שלה (לאחר שאספקת אוקראינה הופסקה), וב-2023 השקיעה נורת'רופ 50 מיליון דולר ברכב השיגור הבינוני הקרוב של Firefly (קרוי גם Antares 330) payloadspace.com. שותפות זו נותנת ל-Firefly גישה ליכולות ייצור ותשתית לקוחות של נורת'רופ, ומקפיצה את החברה הסטארט-אפית לשחקן מוביל אצל NASA ומשרד הביטחון האמריקאי. גם לוקהיד מרטין מגלה עניין בענף; היו לה זה מכבר קשרים אסטרטגיים (למשל עם ABL לשיגורים בבריטניה) ואולי תיראה כרוכשת עתידית. שותפויות אלה מעניקות תוקף טכנולוגי לסטארט-אפים ומעניקות לחברות הגדולות דריסת רגל בעולם ה-New Space.
אינטגרציה אנכית והצעת שירותים: חברות כגון Rocket Lab מתרחבות אנכית – באמצעות רכישות וחטיבות חדשות – כדי להציע שירות מקצה לקצה. Rocket Lab רכשה יצרני חומרת לוויינים (מהנדסי שיגור, ספקי פאנלים סולאריים) ומייצרת לווייני מיקרו משלה (פלטפורמת Photon), מה שהופך אותה מספקית שיגור בלבד לחברת פתרונות חלל. הדבר מניב הכנסות נוספות ומושך לקוחות הזקוקים לחבילה משולבת של חללית ושיגור. Astra הסבה גם היא פעילות למכירת מערכות הנעה לאחר רכישת Apollo Fusion, במטרה להשיג הכנסות שוטפות במקביל לפיתוח רקטת השיגור שלה. מגמת הגיוון הזו משמעה שחברות מיקרולאנצ'ויות ב-2030 ייראו יותר כמו קבלני על חלליים, המציעות שיגור, לוויינים, ניהול משימות ועוד.
מיזוגים ורכישות (M&A): טרם ראינו מיזוגים גדולים בין סטארט-אפים בענף, אך צפויה גלישת קונסולידציה ככל שלחברות הקטנות יאזל המזומן. מספר סטארט-אפים בארה"ב נסגרו או נרכשו בדממה. קריסת Virgin Orbit ב-2023 הובילה למכירת רכוש (כגון מטוס 747, מנועים) לאחרים (Stratolaunch קנתה את ה-747, Launcher רכשה טכנולוגיה מסוימת). ייתכן מצב שבו חברת שיגור מתקשה תירכש בידי מתחרה, או קבלן ביטחוני גדול שירצה את הטכנולוגיה. כך, ניתן לדמיין קבלן ותיק שרוכש סטארט-אפ כדי להיכנס במהירות לשוק מיקרו במקום לפתח בעצמו. קונסולידציה בינלאומית מסתמנת גם – ייתכן שאירופה לא תוכל להכיל חמישה סטארט-אפים מקבילים, ומיזוגים או סגירות יצמצמו את המספר לזוג לכל היותר (והממשלה תעודד זאת ליעילות). עד 2031, שלב "הבהלה לזהב" יתייצב לשוק עם פחות חברות גדולות, חלקן לאחר מיזוגים וריכוזי ידע מקבוצות סטארט-אפ קודמות.
מימון ממשלתי ושותפויות ציבוריות-פרטיות: התחזית למימון הענף כוללת הזרמת כספים ציבוריים משמעותית, כפי שצוין. תחרות ESA האירופית (Launcher Challenge, כ-169 מיליון אירו לכל זוכה) payloadspace.com היא דוגמה. ארה"ב ממשיכה לממן שיגורים דרך ה-Space Force ותוכניות NASA. סוכנות החלל ההודית חוברת לסטארט-אפים לשיתוף ידע ולהקצאת תשתיות. שותפויות כאלה מקלות את הסיכון הכלכלי, ובמקרים מסוימים מספקות מתקני ניסוי ומומחי ממשל. זהו סבסוד לחדשנות, שצפוי להימשך בכל מקום שבו הממשלה רואה יתרון לאומי בשיגור עצמאי.
תחזית השקעות: קיימת השקעה פרטית בענף החלל אך היא שקולה בהרבה ב-2025 ואילך. גיוסי ענק יופנו למעט "מנצחים" ברורים (כמו גיוס הענק של Relativity, גיוס סדרה C של 165 מיליון דולר ל-Isar ועוד). מימון ראשוני לסטארט-אפים חדשים כמעט ונעלם – עידן 100+ סטרטאפים חלף, ומדד NewSpace מנה רק 4 סטארט-אפים חדשים ב-2023 payloadspace.com. במקום זאת, ההשקעות עוברות לטכנולוגיות תשתית (מנועים, חומרים) שיורשו לאחרים. יש גם זליגה לתחום הביטחון – סטארט-אפים שמסבים עצמם לספקי פיתוח טילים/היפרסוניים כדי למשוך תקציבים צבאיים. עד 2031, אם הענף יבשיל, ייתכן שנראה הנפקות או פיצולים של חטיבות מוצלחות. לחלופין, אם הניפוי יהיה חריף, חברות יפשטו רגל וייסגרו.
יוזמות שיגור שיתופיות: קיימים גם מתווכים ואגרגטורים שמתווכים בין לוויינים למשגרים זמינים. חברות כמו Spaceflight Inc. מתאמות "טיסות שותפים" – וכך ייתכן גם שישכרו רקטה שלמה עבור קבוצת לקוחות קיוב־סאט. אקוסיסטם כזה מספק לקוחות למיקרולאנצ'רים מבלי שיצטרכו להתעסק בפרטי מערכת המשגר. מצד שני, יצרני לוויין משתפים פעולה ישירה עם משגרי מיקרו: לדוגמה, Synspective היפנית חתמה על חוזה שיגורים בן 10 שנים עם Rocket Lab לשיגור לווייני החברה fortunebusinessinsights.com. הסכמים ארוכי טווח כאלו מספקים לחברות שיגור הכנסה יציבה, ומעידים על אמון הלקוח בהישרדות הספק.

תחזית: לאורך 2024–2031 נצפה להישרדות החזקים. מיקרולאנצ'רים שיוכיחו אמינות ועלות סבירה ישיגו שותפויות אסטרטגיות (עם ממשלות, קבוצות תעשייה או קבוצות לוויינים) וימשכו מימון נוסף. אלה שלא יצליחו להגיע למסלול או לשמר תזרים – ייעלמו, והטכנולוגיה שלהם תיבלע בחברות אחרות. בסוף התקופה צפויה התמקדות הענף במספר קטן של שחקנים מרכזיים – כל אחד מגובה בדרך כלל בשותפות ארוכת טווח עם קבוצה מסחרית או ממשלתית (בחוזי שיגור רב־שנתיים). "הבהלה לזהב" תתמתן, והענף יהפוך לשוק מסורתי, עדיין גמיש עם פוטנציאל צמיחה מחודש ככל שהשימוש החוזר תתחזק והביקוש יגדל אל תוך שנות השלושים.

סיכום

התקופה 2024–2031 תהיה מכריעה עבור תעשיית המשגרים הזעירים (מיקרולונצ'רים). מה שהתחיל כמירוץ סוער של סטארט-אפים בתחום המשגרים מתבגר כעת לכדי אקוסיסטם שבו רק מספר שחקנים חזקים עשויים לשלוט בעולם. הכלכלה של משגרים זעירים, על אף שהיא משתפרת הודות לטכנולוגיה ולביקוש בהיקף גדול יותר, עדיין נותרת אתגר – ודוחפת חברות לחדשנות לא רק בהנדסה אלא גם באסטרטגיה העסקית. תחזיות השוק אופטימיות מבחינת הכנסות, ומשקפות את הצורך הבלתי מעורער בשיגורי לוויינים קטנים תכופים בעידן של קישוריות ותצפית מהחלל. עם זאת, המרוץ הוא לא פחות על יכולת השרידות מאשר על טילים. השינויים המתחוללים כעת – הכוללים כשלים והסבות מסלול בולטים – צפויים להוביל עד 2031 לספקיות שיגור עמידות ומיומנות יותר. אלו שיצליחו, יממשו את הבטחת "בהלת הזהב של המשגרים": פתיחת הגישה לחלל למטענים קטנים על בסיס שגרה וגמישות, ובכך יובילו את גל הצמיחה הבא של כלכלת החלל. המשגרים הזעירים של 2031 אולי לא ייראו בדיוק כפי שדמיינו ב-2024 (חלקם יהיו גדולים יותר, רב-פעמיים, או חלק מקבוצות תאגידיות רחבות), אך השפעתם תורגש בכל רחבי העולם כאשר הגישה לחלל באמת תהפוך לנגישה בקנה מידה קטן. שיא הבהלה אולי נרגע, אך מהפכת הלוויינים הקטנים ממשיכה להאיץ – ולמשגרי המיקרולונצ'ר יש תפקיד קריטי בסיפור הזה dlr.de interactive.satellitetoday.com.

מקורות: התובנות והנתונים בדו"ח זה מבוססים על מגוון ניתוחים מוסמכים מהתחום האווירונאוטי והתעשייתי, כולל דו"חות Smallsats by the Numbers של BryceTech brycetech.com brycetech.com, תחזית השוק של Frost & Sullivan דרך Via Satellite interactive.satellitetoday.com, פרסומי סוכנות החלל האירופית ו-DLR dlr.de, ואתרי חדשות מקצועיים כמו Payload ו-Via Satellite לסקירה מעודכנת של מגמות והתפתחויות חברות payloadspace.com interactive.satellitetoday.com, בין היתר. מקורות אלו משקפים את ההבנה העדכנית ביותר (נכון ל-2025) של נוף המיקרולונצ'רים המשתנה במהירות.